סיפורה האישי של אשלי בריירס

יש לי בנים תאומים בני 12, בנים עם סוכרת מסוג 1. הם בנים טיפוסיים, פעילים. כאשר אובחנו כסוכרתיים פחדתי שאם יהיה להם אירוע הקשור לסוכרת שלהם, אף אחד לא יבין כי הם נראים ילדים בריאים. לכן קנינו צמידים לזיהוי רפואי. מהרגע שקנינו את הצמידים הם ענדו אותם ומעולם לא הורידו אותם.

כשנה מיום הקניה נסענו לביקור בכפר וייל שבקולורדו, להפנינג של בריאות ותרבות. כולנו השתתפו במרוץ של קילומטר אחד, היה לנו יום ממש כיף באוויר ובשמש. כמה שעות מאוחר יותר, בערב, בסביבות 21:00, הסתיים קונצרט רגאיי בו היינו כולנו ואירוע למבוגרים עמד להתחיל בבר, ממש מעבר לרחוב מהמלון שלנו. התכוננו לצאת מהמלון, וזאק (אחד התאומים), יצא מהדלת הצדדית שבטעות שננעלה מאחוריו. לא ראינו אותו  יוצא והוא לא ידע שהוא לא יכול לחזור לחדר עד שהיה מאוחר מדי. 

זה היה כנראה הקש ששבר את גב הגמל בעבורו, הלחץ והחרדה גרמו לו להתקף סוכרתי עם פרכוסים. זה קרה בין המלון והבר ואף אחד מאתנו לא היה איתו. הוא שכב עם הפנים למטה על המדרכה, בתחילה חשבו שהוא פשוט מתרגש מהכיף קצת יותר מדי. למרבה המזל, אנשי צוות חירום מצאו את הצמיד לזיהוי הרפואי שלו. כשאנחנו הגענו אליו בדיוק נתנו לו גלוקגן לפי הנוהל. הם ידעו לעשות זאת כי על הצמיד לזיהוי רפואי הוטבעה בבירור הבעיה ממנה סבל.

היה לנו הרבה מאוד מזל שהיה לו תג מזהה רפואי. אני לא רוצה לנסות לתאר לעצמי מה היה קורה לולא זאק היה עונד את הצמיד.
 

http://www.americanmedical-id.com/client_uploads/AMI-LifeStories1PlaceBryars.pdf




>> חזרה לעמוד סיפורי חיים

 
 
 
   

   
   
לקוח יקר !   לידיעתך - אין אנו אחראיים (ולא יכולים להיות) על עיכובים בדואר ישראל.
 
חברת מדיתג איי. די. בע"מ   |   רחוב העבודה 11, ראש העין   |   טלפון: 072-221-2227   |   פקס: 077-563-0730   |   info@meditag.co.il   |   תקנון
      
         
דרושים    |     קורות חיים    |    חיפוש עבודה  | לביא קושלביץ - חקלאות עירונית
                     
                                                                                         
לייבסיטי - בניית אתרים